קהילה בינלאומית או תרבות חוצת גבולות? בלאק רוק סיטי | יומן מסע

"בבלאק רוק סיטי זה לא משנה מאיפה באת, אלא מה אתה מביא איתך". נועה הורוביץ - מובילת מחלקת M משתפת

קהילה בינלאומית או תרבות חוצת גבולות? 

בלאק רוק סיטי | יומן מסע

לבלאק רוק סיטי לא משנה מאיפה באת, אלא מה אתה מביא איתך. וזה לא חייב להיות חומר. אין חשיבות לגזע, לדת, למין או לדרכון שלך. שם, האנשים מתחברים על בסיס מהות ועל בסיס מה שאתה מוכן לחלוק עם אחרים.

שלום, אני נועה ואני מובילה את מחלקת M. מחלקת אמ היא אם כל המחלקות. מידברן, כמו כל עיר אחרת, מורכבת מיחידות שונות שעובדות יחד על מנת להבטיח את קיום ותפעול העיר. לכל מחלקה יש מוביל ומספר שתיים, וכולם יחד מרכיבים את מחלקת M.

השנה זו הפעם הראשונה שהשתתפתי בברנינג מן. תמיד זה הרגיש לי גדול ורחוק, והשנה משהו השתנה. 

לב הפנה אותי לתוכנית מנטורשיפ שהתקבלתי אליה. התוכנית מזמינה אנשים מכל העולם, אפילו מסין (כן, יש שם ברן!) להגיש מועמדות. הנבחרים מצוותים למקביל שלהם בבלאק רוק סיטי. כחלק מהתוכנית יש מפגשי זום ותכנון זמנים בעיר לקראת המפגשים באירוע עצמו.

המאטץ׳ שלי היה צ'ארלי דולמן, COO ברנינג מן, מפיק ומנהל האירוע. האיש וההצגה.

הפגישה הראשונה הייתה עם מארני מ־Government Affairs, דומיניק Head of Communications וצ׳ארלי. העיתוי היה אחרי סופת הרוחות הקשה ביותר שחוותה העיר, כשבפתח צפי לסופת גשמים. ראינו את העננים מתכנסים, חמש תחזיות פתוחות מולנו, תוך דיון אם, איך ומתי לסגור את הגייט. השאלה מאיפה עוצרים את התנועה גררה אחריה גל עצום של החלטות. החשובות ביותר באותו רגע היו בטיחות ותקשורת, החוצה אל כלי התקשורת ופנימה אל המשתתפים שעמדו להגיע אל שערי העיר.

הארגון מפלצת. אם במידברן יש שלושים מחלקות עם שלושת אלפים מתנדבים, בברן כל מחלקה היא מידברן שלם, במיוחד האופרטיביות- כל אחת מהן היא ארגון עצמאי, עם כמה ראשים ואלפי מתנדבים. 

המפגש האחרון (שיעור באופרציה קהילתית) - פגשתי את צ׳ארלי (תמיד תמצאו לידו גם את מארני) שלקח אותי לשריפה. למי שטרם היה ב BRC, אין מילים שיוכלו להסביר את הכאוטיקה המאורגנת להפליא המתרחשת שם. 

במעגל הראשון (ליטרלי!) מול האיש יחד עם ראשי הצוותים הרלוונטים לשריפה וה-שריף, מצאתי את עצמי עומדת בלב מערכת חיה ונושמת שמחזיקה אחריות על ביטחונם של כ־70,000 תושבים.

ברגעי ההתנעה, הכל קורה בשכבות ובבדיקות קפדניות: סגירת פרימיטר וביטחון קהל, אישורי שטח ורוח, מוכנות צוותי חירום וחילוץ, ניהול תנועת כלי־הרכב האמנותיים והקפדה על צירי גישה נקיים. כל יחידה נכנסת בתורה ל־ready check; כל קריאה בקשר נענית ב־copy ברור; וכל חריגה מתורגמת מיידית להחלטה אופרטיבית.

לפתע מתקבלת הודעה בקשר על חשד לרצח ובתוך שניות עוברים למוד “אירוע מתגלגל”; היכולת להחזיק שני וקטורים במקביל, טיפול נקודתי באירוע מורכב לצד המשך ניהול טקס רב־קהל נשענת על אמון בין־מחלקתי, פרוטוקולים ברורים, ורדיו אחד שמדבר. הרדיו של צ'ארלי, שבקשר הוא נקרא Louder. כמה סמלי. 

לצערנו, גם בעיר הפלאות קרה מקרה כ״כ נורא, החקירה עדיין בעיצומה.

יצאתי עם המון תהיות ותובנות ביניהן, על התפקיד שלי, המחלקה. מחלקת אמ היקרים. 

בבסיס עולמנו הברנרי מתקיימת תרבות המחברת זרים מוחלטים תחת שפה משותפת; ומזכירה ש“מקריות” היא רק שם אחר לדיוק של מקום וזמן. בסוף, מאחורי הכל, עומדת קהילה שמארגנת את הבלתי־אפשרי (במיוחד בישראל, ימינו אנו) כדי שאותו הרגע יקרה. 

כביכול הכל קרה לי במקרה; מפגש מקרי עם חברה שהכניסה אותי לעולם הברן (2016), במקרה גם גילינו לימים שאנחנו משפחה. קפה ארעי שהוביל אותי להובלה, פנייה אחת שהובילה ל...

לאורך השנים למדתי שאין "מקריות" בברן (ובחיים). אם הגעת, זה מפני שהיית אמורה להגיע ובזמן הזה.

בכל מקום הכל כמעט אותו דבר ויש להגיד מחובר (נ.ג). הבנתי שכל מחלקה מהווה גלגל שיניים מיוחד ומשולהב. כשלב ואני ישבנו במשרדים והכרזנו, למעשה התחלנו תנועה של כשלושים גלגלים הנחלקים לשניים; חצי אופרטיביים, חצי תומכים, אבל האמת היא שאי אפשר להפריד ביניהם.

כדי שמידברן תהיה מידברן, כל שלושים הגלגלים צריכים להסתובב יחד, לתמוך אחד בשני, להניע ולייצר את העיר. בסוף, הבית שלנו קם מהאבק ונעלם לתוכו.

כמו כל קהילה שמייצרת מסורות, גם כאן נבנית תרבות. תרבות שלא יכלה להיבנות בלי כל באי העיר באשר הם. תרבות חוצת גבולות, שבה עם כל הכאוס והמורכבות, מיליון דינמיקות ואמוציות, קשיים בכמויות וכמויות של משימות ואנשים- הכל עובד יחד. 

השלם גם פה גדול הרבה יותר מסך חלקיו. כולנו בסוף שווים בין שווים אשר יוצרים את הפלא המדברי. 

מסורת חוזרת, טקס, מפגש, פעולה משותפת; אלו הופכים לעוגן בזמן ובזיכרון, לסמל המבדיל קהילה מאחרות. כך גם רגע השריפה: הוא הרבה מעבר לשריפת האיש. זהו טקס של שחרור, חיבור לאנרגיה גדולה מאיתנו, בסיס היסטורי שהפך למסורת, וממנה- לתרבות שלמה.

מתרגשת לכתוב פה, 

וגם לחזור כבר הביתה, it's been a while

זו הזדמנות נפלאה להרים- לאם (מובילי) כל המחלקות, אתם נהדרים. תודה על שיעורים של החיים. 

תודה גם לכל חברי הקהילה שבלעדיכם קיום תרבות זו בישראל לא היה אפשרי. 

נפגש באבק.