עכשיו כשכולנו ניקינו מעלינו את אבק הפלאיה, אני רוצה לשתף את הקהילה המופלאה הזו בסיפורו של הטמפל השנה.
הכל התחיל במהלך סדנת ניקוי רעלים של חמישה ימים, שבו פיני ואני תמכנו, כהלפרים בתהליך הניקוי.
במהלך הניקוי דיברנו על מידברן והוא שיתף אותי שאם הוא בא השנה למידברן אז הוא רוצה לעשות משהו משמעותי.
ביום האחרון של הניקוי חן וינקלר, שהיה אחד המשתתפים פתאום הוריד ארגזי פלסטיק מלאים בקריסטלים משוגעים והציע למי שרוצה לקחת הביתה במחיר בלתי נתפס.
עזרתי לו לשקול אותם לכל מי שרוצה לרכוש
ותוך כדי, הסקרנות גאתה בי והתחלתי לשאול שאלות - מאיפה הם הגיעו? מה הסיפור שלהם?
זכיתי להכיר קצת יותר את חן.
לשמוע על פסלי האבן שלו שמפוזרים בעולם ועל 400 טון של קריסטלים שהוא קנה ממפעל שנסגר בשדות ים.
שאלתי אותו אם ביקר במידברן - והוא אמר שלא.
הסברתי לו שהוא חייב לבוא ושנעשה יחד אומנות עם הקריסטלים האלו בפלאיה.
החלטנו לצור מיצב אמנות קטן, מחוץ לקאמפ אברבנאל.
לקראת ההגשה לקרן האמנות, עשינו לו הדמייה והסתבר שהוא נראה ממש דומה ללוגו של מידברן.
זה עדיין לא הרשים אף אחד במיוחד ולא קיבלנו מימון מקרן האומנות למיצב שלנו.
שבועיים לפני מידברן, בימים מאוד לא פשוטים בחיים הפרטיים שלי גיליתי שהשנה לא יקרה הטמפל שתוכנן.
מבחינתי התרופה האמיתית לאותם ימים מורכבים, היתה לברוח למציאות שיש בה את כל מה שאני אוהבת
יוזמה. יצירה. אנשים ומידברן…
הכל קרה נורא מהר
שבוע לפני תחילת ההקמות אישרו לנו תקציב והחלום שלנו להביא אומנות קריסטלים לפלאיה רקם עור וגידים.
האתגר - להגדיל את המיצב הקטן לטמפל גדול ומרשים ולהיות מוכנים לירידה לשטח תוך 4 ימי עבודה.
הדבר הוביל לפתרונות יצירתיים מדהימים שללא המגבלות של התקציב והזמן לא היינו חושבים עליהן.
זה נראה לי הטמפל היחידי שלא דרש ימי בנייה וכמעט כל הפגישות הכנה אליו התקיימו בזום - ברוח התקופה.
כל מי שהיינו צריכים תוקשר לקהילה בעזרתה של רוני קנטור ומהר מאוד התנדבו אנשים למלא את החסר ולעזור לנו להביא את הקסם הזה לפלאיה. הצטרפו לצוות שלנו אנשים נדירים שהתמסרו ליצירה המשוגעת שלנו. שיר הוסיפה את הסטייל ופיצחה את המשובע והכיסוי המיוחד שלו. ברוך ואינה הובילו את עיצוב התאורה.
חגי יצר לנו כיפה גאודזית בצורת משובע ייחודי. יובל נידב לנו את הרכב ועזר בעל מה שרק ביקשנו, ומיכל המלאכית לקחה על עצמה גם תיאומים. ליאור לקח על עצמו יצירה של מרחב טכסי בשקיעות ובזריחות. אבי. רותם. מאיר. דרור.
מלא נשמות יפות שהתנדבו במפץ באו ככח אנרגטי מרים ונתנו לנו דחיפה משמעותית
ועוד ועוד ועוד אנשים נפלאים שגרמו לחלום להתגשם.
ומה שהכי מטורף - זה שהתוצאה התעלתה על כל דמיון.
מרחב הטעינה הזה היה הרבה יותר עוצמתי מה שחלמנו.
אתמול חגגתי יומולדת 40
ומבחינתי החוויה המשמעותית הזאת היא המתנה הכי טובה שיכולתי להעניק לעצמי.
מודה על הזכות לחלום וליצור מרחב שיפגוש כל אחד מהנכנסים אליו בדרך שונה,
יאפשר לכל כך הרבה אנשים להיטען בו וישלח אליי כל כך הרבה חיבוקי הודייה ברחבי הפלאיה.
הטמפל הזה הרגיש כמו ילד שלמד ללכת והפך להיות עצמאי בעולם.
זה הפך ברגע להיות של כולם.
נשמח לענות לכם על כל אותן שאלות שרציתם לדעת ולא מצאתם את מי לשאול…
תודה גדולה לשותפים המוצלחים שלי ליצירה
תודה לצוות מהעמותה וקרן האומנות שאיפשר ותמך בי ובשיגעון הזה:
קודם כל המלכה האם - קאבירה. אני מעריצה של השקט הפנימי בו את מנהלת את הקהילה שלנו.
כמובן תומר (כפרה עלייך המסת אותי במילותייך) יוסי על הכתף, ההקשבה וההכלה ברגעי משבר.
לירן באמת שלא היינו מספיקים חצי בלי המפצניקים שלך.
ועוד מלא שכבר שכחתי בדרך.
ותודה ענקית לכם על קהילה נפלאה ומופלאה שמביאה כל כך הרבה טוב לחיי
מאחלת שרק נמשיך לחוות לחגוג וליצור בשביל הנשמה שלנו.
💜💜💜