היי חברים וחברות, הזמן והמקום בו אנו חיים מחייבים את כולנו לגמישות והתאמה בלתי פוסקת למציאות, בין אם אנו רוצים בכך או לא. כשנה וחצי כולנו זועקים וזקוקים ליציבות, לביטחון, להבנה מה הולך לקרות מחר בבוקר, עוד חודש, עוד שנה.
כמה פעמים בשנים האחרונות כתבתי הודעות משמעותיות לקהילה וביקשתי מכם לקחת אוויר. הפעם מבקשת שוב, תנשמו עמוק וגם אני אנשום כי זה לא הולך להיות פשוט , אנחנו קהילה אחת, פועלים ביחד למטרה אחת, מתנדבים, עובדים, משתתפים וגם אנחנו בועד.
מידברן הוא לא אירוע רגיל, כולנו יודעים את זה , ודאות מעולם לא הייתה מנת חלקנו, למעשה תמיד עד לרגע קבלת הרישוי ביום פתיחת שערים היינו עובדים כדי שמידברן תתממש וזה מעולם לא היה מובן מאליו. השנה כשחוסר הוודאות נוגע בנו ביום יום, אז מידברן כמו במידברן הכל עוד יותר מוגזם.
כאשר יצאנו לדרך הנחיות הקורונה היו שאין בעיה לעשות אירוע באיזה גודל שרוצים וזה איפשר לנו לחלום את העיר שרצינו. לא גדול מידי, ולא קטן מדי, בול בפוני. אחר כך נכנסו הגבלות על גודל ההתקהלות, וגם היו דיבורים על סגר בחגים, בשלב זה בחרנו לדחות את הקמת העיר עד לאחר החגים על מנת לאפשר לגל לחלוף ובתקווה ושאיפה שההנחיות ישתנו ואולי יאפשרו לנו יותר מרווח פעולה. כל הזמן הזה הינו בקשר עם הגורמים הרלוונטיים כדי לנסות לברר איך אנחנו כן יכולים להקים את העיר כפי שרצינו.
ומה עכשיו?
שטח יש לנו , נכון לרגע זה, לשנה הזו, לעיר הזו, (זוכרים שלפני רגע זה היה המכשול המרכזי?), זמן סביר יש לנו (כן, עדיף היה בחגים, אבל מבחינת השטח הספציפי הזה זה עכשיו או אלוהים יודעת מתי, אז אם לא עושים עכשיו זה בעצם ביטול), מזג אוויר נהדר (אין על הסתיו, אפשר ביום ביקיני ובלילה מעיל פרווה), אנשים משולהבים יצירתיים ומוכשרים שרוצים להשתתף יש לנו, מיצבי אמנות ומחנות שרוצים להביא הגיפט - יש לנו. געגוע חזק לאבק, לחברים חדשים, לטיולים הזויים, לדרינקים מוזרים, לחוויות מרגשות, לשקיעות זוהרות יש ויש לנו…
שני המכשולים המרכזיים להקמת העיר הם: אם אנחנו מקימים עיר של כ 7000 איש , נכון לרגע זה, הוא לא יקבל אישור. אם נקים עיר של 5000 נשאר עם בור תקציבי וכמות נכבדה של משתתפים שיש להם הקצאה אך אין להם אפשרות לממש אותה.
אנחנו חושבים ומאמינים שזו הזדמנות ראשונה מזה הרבה זמן שיש לקהילה שלנו אפשרות להקים את העיר מידברן. יש קשיים ובעיות, שינויים ותסכולים ויהיו עוד מאלו ועוד מאלו, אבל תכלס, תמיד יש תסכולים ושינויים. אבל לא תמיד יש אפשרות לעשות מידברן "מידברן" - 6 ימים במדבר, אומנות, מחנות, פלאיה ענקית, חופש, יצירה, חגיגה של החיים ושל מה שאפשר.
היתה לועד ישיבה סוערת אתמול. 4 שעות זום. ניסינו ובדקנו והפכנו. אבל בסוף הגענו כולנו להחלטה פה אחד - על מנת לאפשר את הקמת העיר בצורה בטוחה ושלא תייצר בור תקציבי, יש לבקש מכל משתתף להוסיף כסף על מנת לכסות את הפער בין התקציב (המצומצם) לכסף שיאסף מ 5000 משתתפים. מבחינת התקציב אנחנו הולכים לנקוט מספר צעדים כדי לצמצם אותו למציאות החדשה - פניה לספקים לבקש הנחות והקלות, צמצום עד כמה שניתן בתנאי מתנדבים ודרישות הפקה. יהיו דברים שכבר התרגלנו לראות במידברן, אבל הפעם נוותר עליהם. מצד שני, מכיון שאנחנו משאירים לנו את האפשרות כן להקים עיר של כ 7000 תושבים (כאמור, ממשיכים לעבוד על זה), אנחנו לא מצמצמים את גודל העיר וחלק מהתשתיות לא יעברו התאמה לכמות המשתתפים החדשה. בחנו את האופציה לקצר ביום ולדעתנו מידת החיסכון - כ 200,000 ש"ח לא שווה הפסד של יום שלם. אנחנו מייעצים לכל מחנה וכל מיצב או משתתף לפעול בצורה דומה ולבחון את התקציב שוב ושוב ושוב כדי להבין איפה אפשר לחסוך.
בוא נעשה שניה "חשבון סנדלרים". העיר הגדולה היתה אמורה להיות לכ 6800 אנשים . עכשיו אנחנו 5000, חסר 930 ש"ח מ 1800 אנשים - 1,674,000 ש"ח. אם נחלק את הסכום הזה בכמות המשתתפים החדשה הינו מגיעים לכ 334 ש"ח למשתתף. אבל אמרנו שאנחנו מצמצמים הרבה בתקציב נכון? וכך הגענו לסכום של תוספת של 140 ש"ח לאדם, 70 ש"ח לכרטיס שטח/ מעוטי הכנסה . ילדים ונוער לא צריכים להוסיף דבר.
במקרה בו כן נצליח להקים עיר לכ 7000 משתתפים התוספת תוחזר למשתתפים (בניכוי עמלת סליקה).
במקרה בו העיר תבוטל, לא משנה מתי או מאיזו סיבה, התוספת תוחזר למשתתפים (בניכוי עמלת סליקה).
אם משתתף לא מעוניין להוסיף כסף הוא יכול למכור את הכרטיס למישהו אחר במחנה, מיצב, מחלקה או להחזיר לתוכן/הפקה והם ימצאו לו קונה. אם אין קונה והוא יכול להזדכות על הכרטיס ולקבל החזר (בניכוי עמלת סליקה) או להשאיר את הכסף כזיכוי בעמותה בעמותה להקמת העיר הבאה. סכום התרומה נשאר כתרומה.
בימים הקרובים נוציא בקשת תשלום של התוספת למי שיש בידו כבר כרטיס, הברקוד של תשלום התוספת יהיה למעשה כרטיס הכניסה שלכם. הברקוד הקודם יגנז ולא תוכלו להיכנס איתו לעיר. נוהל העברות וביטולים לא השתנה ועדיין רלוונטי אם מאיזו שהיא סיבה אתם מחליטים לקחת צעד אחורה השנה.
ומה קורה אם עוד שבועיים קבינט הקורונה מחליט להחמיר את ההגבלות כרגע, וזו חלק מהסיבה שאנחנו מאמינים שהעיר תקום, אנחנו לא חושבים שיהיו החמרות בהנחיות. אם תהיה החמרה בהנחיות לפני הירידה לשטח (8.10) שלא תאפשר את קיום האירוע, עלות הכרטיס ועלות התוספת תוחזר למשתתפים בניכוי התרומה (ובניכוי עמלת הסליקה). אם ההנחיות יוחמרו אחרי שירדנו לשטח, התוספת תוחזר ולגבי עלות הכרטיס (בניכוי התרומה) נעשה בחינה אלו עלויות אפשר להציל ולשמור לאירוע הבא.
ועכשיו לדילמה השניה, איך מחלקים את ההקצאות שניתנו לכמות מצומצמת יותר של משתתפים. קאבירה הוציאה שאילתה למובילי המחנות והמחלקות לגבי הצרכים שלהם וכמה כרטיסים מומשו. לאחר קבלת האינפורמציה תעשה חלוקה מחדש של ההקצאות באופן יחסי ודיי דומה לחלוקה שהיתה לפני כן, כאשר כרטיסי חולניקים, מעוטי הכנסה , זיכויי 2020, ילדים ונוער לא יקבלו כרטיסים מעבר למה שכבר מומש. נפרסם בקרוב מתי תהיה המכירה של שלב זה. OMG תקרה אם וכאשר ישארו כרטיסים, נכון לרגע זה המכירה שיועדה ל 2.10 מבוטלת.
עכשיו שניה בוא נדבר קצת עקרונות:
"מיידיות - חוויה מיידית היא במובנים רבים הנדבך החשוב ביותר בתרבות שלנו. אנו שואפים להתגבר על מחסומים העומדים ביננו לבין החיבור לאני הפנימי שלנו, למעורבות בחברה, ולקשר עם עולם הטבע שמעבר לשליטם של בני אנוש." וואו, זה כאילו הזמנו את זה לכאן ועכשיו. בהקשר הזה רוצה לדבר על כל הקולות שביקשו לבטל, שאמרו שקשה, שיקר ויותר מידי דברים לא מסתדרים. שמענו את כולכם, הזדהנו עם הכאב והקושי, אנחנו מכירים אותו כולנו באותה סירה קמפרים מחנות אמנות. ובכל זאת בחרנו לרוץ קדימה עם אלו שרוצים, שמאמינים, שבונים, יוצרים וסופרים את הדקות עד לפתיחת העיר. לפעמים מרוב שאנחנו מושקעים בחוויה המיידית, קשה לנו לתפוס את המחשבה שאולי את הסיבוב הזה ברכבת ההרים אנחנו צריכים לשבת בצד, לנוח קצת, לנשום אוויר ולחזור לעשייה כאשר אנחנו מלאים. כאשר אנחנו שוב מחוברים לאני הפנימי שלנו.
"השתתפות" - קהילתנו מחויבת למוסר השתתפות מוחלט. אנו מאמינים ששינוי, בין אם בפרט ובין אם בחברה כולה, יכול להתרחש רק דרך מעורבות אישית עמוקה. אנו מממשים הוויה דרך עשייה. כל אחד מוזמן לעבוד. כל אחד מוזמן לשחק. אנו הופכים את העולם לממשי דרך פעולות הפותחות את הלב." בסופו של יום, זה כנראה מה שאני בתור יו"ר העמותה וכל חבר ועד שמכהן איתי בדבר הזה שנקרא מידברן אמור לחתור אליו. לייצר ולעודד פלטפורמות להשתתפות. כי באמת, רק כך (לדעתנו) מקבלים את המיטב שיש למקום המופלא הזה להציע. המטרה שלנו בוועד ובהנהלה היא לא לעסוק בתקציב עלות כרטיס או להיות גוף רווחי, אלו פעולות תומכות בעשייה המרכזית שלנו - שהיא לדאוג למצב שבו נוכל להרים אירועים גדולים, מעוררי השראה אשר פותחים לאנשים את הראש ואת הלב ומצעידים אותם קדימה הן ברמה האישית והן ברמה החברתית.
"אחריות אזרחית - אנו מכירים בערך החברה האזרחית. על חברי קהילה שמארגנים אירועים לקחת אחריות לשלום הציבור ולדאוג לתקשר למשתתפים את אחריותם האזרחית. כמו כן אחראים המארגנים לקיים את האירועים בהתאם לחוקי המקום והמדינה." קצת עייפתי מדיוני קורונה, כמו כולנו… אין משמעות לדעה האישית שלי, של קאבירה או של כל אחד ואחד מאיתנו. יש חוקים והנחיות במדינת ישראל ואנחנו מחוייבים לפי עקרון האחריות האזרחית למלא אחר חוקי המדינה. כן, כאשר קוראים את הטקסט הנלווה לעקרון הזה זה יכול לזעזע כמה רדיקלים חופשיים אצלנו בלב, ההבנה שמידברן היא כנראה אירוע יותר קונפורמיסטי ממה שהיינו רוצים לחשוב. החיים קשים. וגם לארי הרווי היה מצחצח שיניים לפני שהולך לישון (אני מקווה). כאשר יפתחו שערי העיר היא תפעל תחת ההנחיות התקפות לאותו יום. ככל ואלו לא ישתנו מההנחיות הידועות כיום זה אומר שאלו הן ההנחיות
"מאמץ קהילתי - קהילתנו מעריכה שיתופי-פעולה יצירתיים ומאמץ משותף. אנו שואפים ליצור, לקדם ולהגן על רשתות חברתיות, מרחבים ציבוריים, עבודות אמנות ודרכי-תקשורת שתומכים ביחסי גומלין מסוג זה." כל השינויים סביבנו בזמן האחרון , גם במידברן וגם מבחוץ, קוראים ומזמנים אותנו לבדוק שוב אלו שתפ"ים אנחנו יכולים לעשות. אולי לאחד כוחות עם חברים חדשים, אולי לשנות לגמרי כיוון. לפעמים זה קשה בהתחלה ומצריך מאיתנו לצאת מאזור הנוחות, אבל אתם יודעים… אם יוצאים, מגיעים למקומות נפלאים.
"לא להשאיר עקבות - קהילתנו מכבדת את הסביבה. אנו מחויבים שלא להשאיר עקבות לפעילותו בכל מקום בו אנו מתכנסים. אנו מנקים אחרינו ושואפים להשאיר מקומות במצב טוב מכפי שמצאנו אותם." ופה אני רוצה לדבר דווקא על עקבות רגשיים. העדכון הזה הולך לעורר הרבה הדים ודיונים, תסכולים וכעסים, אני מבקשת מכולם כבר עכשיו, בוא נשמור על תרבות הדיון, בוא נזכור שעומדים אנשים מולנו עם דעות שונות משלנו, אך לא פחות חשובות. שיש להם רגשות ורגישויות ותפיסות עולם לחלוטין מנוגדות, אבל כולנו פה במטרה אחת ולב אחד להגיע למקום אחד - למידברן. ולכן, אנא השאירו את הפוסטים ואת הלבבות של משתתפים בדיונים עם דברי טעם וחוכמה, עם אמפתיה והכלה, עם יצירתיות ותבונה.
תודה לכולם ואחרי חגים שמח
אנה קנטרוביץ
יו"ר ועד מידברן