המגדלונים נוצרו במוחו של גל בר-אדון לאחר הצלחת המבוך במידברן 2022.
כמעט דבר ראשון הוא אמר לי:
"אני לא מגיע מהעולמות האלו"
"מהעולמות של האמנות או של מידברן?"
"גם וגם" הוא עונה מעט נבוך ומוסיף שעולם האמנות היה מגדיר את האמנות שלו כ"פופ".
"הוא היה אומר את זה על רוב המיצבים במידברן" אני מגיב.
"כן. כנראה".
האמנות של מידברן חוגגת את החיים. מכניסה בהם דמיון ומעוררת בהם השראה לטוב וליפה. הפלאיה היא ברובה לא מוזיאון לביקורת חברתית נושכת. לא מוזיאון, לא ביקורת חברתית ובנוגע לנושכת – תלוי מה אתה אוהב ואם דחפת את היד לפות עם השיניים.
אבל אם בפופ עסקינן פה המקום לומר על גל שלהיות מלך הכיתה הפופולרי זה לא בדיוק הקטע שלו.
נגן טרומבון בעברו (כלי שכידוע לא פחות מ-MUST עבור כל להקת פופ) וכיום נגר, איש מלאכה.
עד כמה לא חשוב לו שכולם יביטו על היצירה שלו בהערצה? שימו לב לתשובה הבאה:
"מבחינתי לפרק את המיצב ברגע שמתחיל האירוע".
ואם נראה לכם שזוהי אמירה פרובוקטיבית ומוגזמת שבאה להעביר נקודה בלבד אז חשוב לומר שגל ישן בשטח שלושה ימים לפני פתיחת העיר כאשר עבד על המבוך. איפה ישן? במבוך כמובן (רחוק ממרכז העיר). ובאירוע עצמו? גל הגיע לאיזה יום ולילה אחד לראות מה המצב עם המיצב וקצת להסתובב. זהו. לפירוקים הוא חזר כמובן ונהנה בהם מאוד.
"אז למה?" שאלתי המום.
גל סיפר שלמידברן נודע שם כמרחב היחיד בו אפשר להתנסות בבניית אמנות או פסל גדול. זה הקנבס שלו. בעיר הזו הוא יכול ליצור בגדול. וזה מה שמעניין את גל.
לא יכול להיות שזה המקום היחיד, הקשיתי.
אני מודה, הוא אמר בציטוט לא מדויק ולכן הוא לא בציטוט - שכל הקונטקסט, המימון המסוים, לוח הזמנים עם הדד ליין דוחף אותי למעלה.
למגדלונים הוא גייס עוד 4 אמנים: עמית וייסנשטרן, מאיה מישור, סתיו כהן ושירי שיפר. אף אחד מהם לא מומחה-על בתחום, אבל יש להם מעוף ומשהו נוצר בחבורה הזו שאפשר לזה לטוס. מעבר אליהם הם פתחו בגיוס של חברים שמוכשרים לעבודה בגובה. שלושה מגדלים בני 8.2 מטר היו אמורים להינשא גבוה אל מעל לעיר. היו סקיצות רבות של AI ואיורים ביד. עוצבו 150 פלטות עץ של שתי מטר על מטר. ב-8 לאוקטובר הם תכננו להתחיל לחתוך אותן. אך המגדלים נשארו על שולחן הסרטוטים.
"קח אותי לפנטסיה שהייתה לך על המגדלים האלו באירוע, לפני שידעת שהסוף יהיה אחר לגמרי" ביקשתי. כאן גל חזר אל הנקודה הפנימית שלו לפיה הפופולריות פשוט לא מעניינת אותו.
"הייתי נכנס לאחד המגדלים מהפתח הסודי שתכננתי רק עבורי, עולה איזו קומה, מוציא JBL ומתקלט לעצמי. מסיבה פרטית".
"ככה? אתה עם עצמך?" (אני מזהה את המוטיב)
"אני בא למידברן לעשות את הדבר שלי. אם יש אנשים שרוצים להצטרף לזה אז זה מעולה. אבל בראש ובראשונה זה הזמן שלי עם עצמי".
בכל זאת למידברן ,2023 גם המשפחה של מי שעשוי להיראות כמו זאב בודד הייתה אמורה להצטרף. עוד אחד מהדברים שלא קרו...
"האם יש סיכוי שנראה את המגדלונים במידברן הבא?" אני שואל לקראת סיום.
"אני מקווה בשבילי שיהיה לי רעיון טוב יותר".
הוא לא רוצה להשלים את מה שהוא כבר עבד עליו? אני חושב לעצמי, ומבלי שהצטרכתי לשאול גל ממשיך:
"בראש שלי המגדלונים כבר נוצרו. אני רוצה למצוא את האתגר הבא. חוץ מזה אני חייב חיבור לתמה של האירוע".
"איך הם קשורים לתמה?" - שאלתי.
"מעולם לא עשיתי יצירה כזאת גדולה. ביצירת המגדלים הרגשתי שאני עובר קפיצה קוונטית".