אז הנה עברה לה עוד שנה,
ובמידברן, כל שנה, היא וואחד שנה.
לא מעט דברים קרו השנה. מורכבים, משמחים, קשים, מרגשים. במידברן ובמדינה שלנו.
התפקיד שלנו במה שקורה מסביב הוא להמשיך ליצור חיבורים עמוקים ומרחבים מעוררי השראה, תרבות אותנטית ובועטת. בשנה שחלפה, ובשנה שתבוא.
אם יש משהו שעדיין מפעים אותי אחרי כל השנים האלה במידברן ובמיוחד מאז הכניסה לתפקיד, זה כמה השקעה רגשית יש לאנשים בדבר הזה. גם בתקופות הקשות וגם בטובות.
אמנם מחזור השנה הברנרית מתאפס בסגירת שערי העיר, ואנחנו ב"פול סווינג" לקראת האירוע, באופן משעשע המחזור הזה חופף בשנים האחרונות לשנה החדשה. אבל מידברן התרבות והקהילה גדולה ממידברן העיר, וזו הזדמנות נהדרת להרהר על מה היה השנה ולאחל ולדמיין לעצמנו את המשך הדרך.
ניהול: השנה היו לנו חילופי הנהלה וועד הכי משמעותיים מזה שנים. זו טלטלה, שיצרה גם שיח לא פשוט ואתגרים רבים לעמותה שנמצאת במצב רגיש גם כך אבל לאט לאט הדברים מתייצבים, זה תהליך למידה מתמשך עבורי. נעשו ונעשות טעויות, ולא הכל עדיין יציב, אבל אני רוצה להאמין שמאז הצלחנו לעשות כמה צעדים קדימה:
-יש צוות ניהולי קבוע שנפגש בצורה סדורה, שמתרחב אט אט לפי הצורך ותהליך הלמידה.
-רוב התפקידים של ראשי המחלקות מאויישים, ומקדישים זמן כל שבוע לדבר על עשרת העקרונות ולא רק תפעול והפקה.
-אמנם עוד לא מרוהט ומעוצב (מי מרים את הכפפה?) אבל אחרי שנים ב"גלות" יש לנו משרד שמאפשר עבודה, התכנסות למחלקה או קמפ (רק תשאירו נקי), לאט לאט זה יהיה בית של כל הקהילה.
-משפך גיוס התנדבות\השתתפות אחיד - סוף סוף עשינו סדר, כל מי שמתנדב במידברן חותם ומצהיר ועל כן מכוסה במטריה ביטוחית, חותם על חוק למניעת הטרדה מינית ועל תקנון האירוע.
-יש נוהל ספקים חדש, לספקי מחנות, שנה ראשונה והאתגרים שלה, אבל הושקעה בזה המון מחשבה על איך הלוגיסטיקה משפיעה על התרבות ועל תחושת המוגנות של משתתפי העיר.
בעולם התרבות והקהילה:
תראו יש המון דברים שיזמנו בתחומים האלה, אבל אולי הדבר העיקרי שקורה בכלל לא קשור למה העמותה עושה \ לא עושה: מאות מפגשים של מחנות, אמנים, מחלקות, יוזמות ועוד. זה קצת נראה לנו מובן מאליו, אבל תשאלו את עצמכם כמה קבוצות וואטספ יש לכם שקשורות למידברן וכמה זמן פיזי ווירטואלי אתם משקיעים בדבר הבסיסי ביותר - תקשורת ומפגש. יש אנרגיה אדירה של עשייה ותשוקה.
-כמות המיצבים, המחנות. נותר לי אלא לעמוד המום אל מול היצירתיות שהקהילה מביאה השנה.
-האפיג'י והטמפל מתניעים. לא יכול לחכות.
-אמנת צילום חדשה. על האש.
-יש ועדת היגוי תרבות. זה עוד לא ממריא ברמה שהייתי רוצה, אבל זה תהליך ארוך ויש לי סבלנות לדיוק בתהליך שיקרה מעצמו ואני מודה למי שמחוייב לתהליך. ארגון האם שולח לנו חומרים מהתהליך שהם עברו וזה מרתק.
-ורג'נים - היה מפגש, היו מלא אנשים חדשים וזה מדהים. יש מפגשים במחלקות, יוזמת each teach, תוכן ויזואלי שאנחנו מפיקים בימים אלה ממש, יש קבוצת וואטספ תומכת, המון מידע התעדכן באתר החדש שלנו!
עם זאת אני חושב שיש לנו את החובה והזכות לעשות יותר בתחום הזה, כאמור עדיין יש קשיים ארגוניים ותהליך שהתחיל מאוחר בהכרזה על שטח, ולא הכל מפוצח כי עובדה שלא תמיד ברור "איך מתחילים" (והשנה הקצאות זה חתיכת עניין תכף אגע בזה) אז זיכרו שהכללה וקבלה לתוך התרבות זה מאמץ קהילתי - ולא משנה כמה הארגון יעשה בתחום, זה על כולנו יחד להכין אנשים חדשים במפגשי הקמפ, בקבוצות הקטנות בוואטספ, לדבר על עשרת העקרונות ולחבק.
-לא נעים לומר, יש קמפים (בודדים לשמחתי) שהורחקו השנה כי בשנים קודמות הפרו את כללי העיר, סיכנו את רישוי האירוע ועוד. זה עניין שאשתף עליו בהרחבה בפוסט הבא שלי ולא כרגע מפאת קוצר היריעה.
-השפה בפייסבוק. אני מרגיש מגמת שיפור ענקית ברמת הדיונים וכבוד בשיח. פחות מסיבות וגוד וייבז, יותר תרבות, אמנות, יוזמה, קריאה לפעולה. ולפעמים פתאום טראח כולנו חווים איזו סטירה של איזה משהו פוגעני. בואו נשמור על המרחב הזה (ביקורת וביטוי עצמי רדיקלי היא תמיד חשובה ומבורכת).
בואו נדבר על כרטוס וההשפעה על התרבות:
מעוטי הכנסה - אנו שמחים השנה שיש את היכולת לתמוך ב450 משתתפים, חברי וחברות קהילה שמתקשים לרכוש כרטיס במצב הכלכלי הלא פשוט. זה פי 2 משנה שעברה וזו זכות גדולה. אני קורא לערנות גבוהה, לסכומים שנגבים במסגרת "דמי קמפ" (צילייה אפשר להרים לבד, מקרר אפשר לארגן ולא להשכיר), וכמובן רגישות לחברי קמפ שמתביישים להרים דגל של קושי. יש פתרונות שהקהילות הקטנות בקמפ יודעות לייצר, קחו זאת לתשומת ליבכם.
-קיבלתי החלטה שנויה במחלוקת השנה - כל הכרטיסים קשורים להשתתפות, ובמחנות גם עשינו פיילוט גיוון תוכן. אין מכירה פתוחה. על פניו נהדר, למה שנויה במחלוקת? כי יש חשש שהקצאה תהיה יותר מבעבר, כלי\מנוף להגשמת חלומות של בודדים תמורת גישה לכרטיס (מובילי מחלקות, אמנים, מובילי קמפים) ולא התאגדות סביב חזון. אני אומר תמיד לראשי המחלקות שאני מקווה ש"הכוח" של ההקצאה יהיה המוצא האחרון שלהם למלא משמרות והשראה, חיבוק, שייכות, חיבור לעקרונות יבואו לפני. וגם, בל נשכח שכולנו היינו פעם ורג'נים, השגנו הקצאה איפשהו בלי להבין כלום, והופ תראו מה קרה :)
בכל מקרה - אישית מרגש אותי לראות מחלקות מאוישות במלואן שלושה חודשים לפני האירוע, אנשים משתוקקים לעזור, להתנדב במשמרות, לקחת חלק, ל-ה-ש-ת-ת-ף! מאוד ניכר כיום כשיש לחץ על הקצאות שזה מסנן אנשים שמחפשים לצרוך חווית פסטיבל ולא לבנות עיר ביחד. ומה לגבי אותם חברי קהילה משפיעים ותורמים שלא מצליחים להשיג? זכרו שיש עוד מכירה גדולה לפנינו, דברים מתאזנים לקראת האירוע.
-מאות משתתפים מחו"ל. מה זה מאות? מעל 500 יהיו השנה. מטורף. שבוע שעבר יצא לי לשוחח על כך רבות במהלך ברנינג מן עם אנשים מכל העולם. 3 מסקנות עיקריות:
מידברן הוא אירוע מוכר, מוערך ונחשק להגיע אליו. מדברים עלינו בעולם.
משתתפי חו"ל (להלן חו"לניקים) לא מבינים למה יש לנו הקצאת חו"ל. מה שנתפס בעינינו כהנגשה תרבותית והכללה במתן סיוע בדילוג על הבירוקרטיה הישראלית ופערי השפה שהיא דורשת, נתפס לעתים בעולם כ"מכסה" שלא קיימת באף ברן בעולם. אנא תווכו לחברים הבינלאומיים את המסר שהם כמובן מוזמנים לקחת חלק במכירה הרגילה, ושזו יוזמה שבאה לאפשר ולא חלילה להגביל. הוספנו עוד 100 הקצאות ויש רישום פתוח באוויר בלינק הבא יש את כל המידע ואתם מוזמנים גם להפיץ!
זה דורש מאמץ קהילתי והכללה רדיקלית - האם השלט של הקמפ שלכם גם באנגלית? האם יש לכם משתתפים מחו"ל בקמפ? כמה? האם התייחסתם לפוסטים של חו"לניקים לאחרונה שמחפשים בית? האם אתם עושים מאמץ לדבר באנגלית כדי שירגישו חלק? האם יש לכם סדנה בקמפ שמועברת באנגלית? ערבית? האם ניתן להשיג מידע על התכנים בקמפ שלכם בשפה שהיא לא עברית? אנא השקיעו בזה מחשבה ומאמץ.
בעולם שבחוץ:
משקיעים מאמץ בלחדש את מעגל "ידידי מידברן" - אנשים שידם משגת והגיפט שלהם תומך כלכלית במעוטי הכנסה, מענקי קרן אמנות, הדרכות על מרחב בטוח ומניעת הטרדה מינית, יוזמה בתחום הLNT. רוצים להצטרף? דברו איתי, גם יש "כרטיס תמיכה" זמינים לרכישה באתר.
שכנות טובה עם הרשות המקומית בה אנחנו בונים את העיר שלנו - מיד אחרי החג נפרסם רשימת ספקים מקומיים קטנים (מזון, פירות וירקות, הובלות, טמבוריות ועוד ) עם המלצה לרכוש את ההצטיידות של הקמפ שלכם מהם. זה בונה שותפות אסטרטגית עם תושבים מקומיים שעוד לא מכירים אותנו, זה חוסך הובלות וזיהום וכסף.
לסיום, אני רוצה לשתף ממה למדתי השנה בBRC, שם שם, בנוואדה.
אירוע הגשם, לי אישית, "פתח" את האירוע. בניגוד לפרסומים, לא היה שום אסון הומניטרי או כאוס, אבל בהחלט היה קושי שהוציא את כולם מהשבלונה.
תובנה שהגעתי אליה היא שהאתגר והקושי מוציא את הטוב ביותר או את הגרוע ביותר מאנשים. ראיתי קמפים שהתארגנו יחד רק למען הנוחות ולא כחלק מחיבור אישי ותרבותי שפשוט התפרקו אל מול הבוץ ואכלו אחד את השני וברחו או התחבאו. מצד שני, רוב הקבוצות שראיתי, נאבקו יחד בקושי, תמכו מנטלית ופיזית אחד בשניה והפלא ופלא - הברן ממשיך! מופלא יותר, מדוייק יותר, אינטימי יותר, רדיקלי יותר. חיבורים חדשים נוצרו (מי היה מאמין שארקוד בבוץ עם קבוצת אוקראינים ששמו שרית חדד במדורה שלהם?!) ומי שבחר להמשיך להעניק את הגיפט והביטוי העצמי שלו בתוך הקושי - זה נהיה יותר מוערך, מדוייק, יפה ומרגש.
זה גרם לי לחשוב על ציטוט של לארי הארווי על קושי כאינקובטור לקהילות:
"Well it seems to me, that all real communities grow out of a shared confrontation with survival. Communities are not produced by sentiment or mere goodwill. They grow out of a shared struggle. Our situation in the desert is an incubator for community."
גם לנו, במידברן, נכונו עוד אתגרים גדולים השנה - גם אותנו עלול לתפוס גשם, אנחנו עלולים לגלות אתגרי רישוי, קושי פיזי ומנטלי בהקמת העיר או לפעול בתשוקה לאור העקרונות. אבל אני טוען שכשאנשים דופקים יחד בזנטים עם המצח - זה בונה אופי, זהות וקהילה מחוברת.
שתהא עלינו שנה טובה,
של פריחה וצמיחה לאור כל אחד מעשרת העקרונות,
ואם לא מוגזם לבקש, ששנה הבאה נגיע לשטח הקבע שלנו 🙂
שנה טובה ומתוקה.
לב